מה זה DHCP?

DHCP זהו פרוטוקול המאפשר לשרת רשת להקצות באופן דינאמי כתובות IP להתקנים ברשת התקשורת שעושה שימוש בפרוטוקול TCP/IP. מערך כתובות דינאמי מאפשר להתקנים לקבל כתובת IP באופן אוטומטי בכל פעם שהם מתחברים לרשת.

ה-DHCP משחרר את מנהל הרשת מהצורך להקצות כתובות IP להתקנים המתחברים לרשת. כל התקן שמתחבר לרשת בפרוטוקול IP צריך לקבל כתובת IP ייחודית שנקבעת כאשר נוצר החיבור לרשת. ללא DHCP היה צריך להגדיר באופן ידני בכל התקן את כתובת ה-IP הייחודית שלו. ה-DHCP מאפשר למנהל הרשת לפקח על תהליך הפצת כתובות IP ממקום מרכזי אחד ושולח באופן אוטומטי כתובת IP חדשה בכל פעם שההתקן מתחבר לרשת מחדש.

ה-DHCP תומך גם בעירבוב של הקצאת כתובות קבועות וכתובות IP דינאמיות ולכן הוא יכול לקבוע האם כתובת ה-IP של התקן היא קבועה או דינאמית ואת משך הזמן שהכתובת מוקצת לכל התקן.

שרת ה-DHCP ממתין להתקן שינסה להתחבר אליו, ורק אז מקצה לו כתובת IP מרשימת כתובות מוגדרת בשרת. בכל פעם שהתקן המתשמש ב-DHCP מתחבר לרשת, הוא שולח שדר המבקש מידע משרת DHCP. השרת מקבל את השדר ושולח חזרה את הכתובת IP שההתקן זקוק לו בכדי לפעול ברשת. בתהליך ההתחברות שרת ה-DHCP שולח להתקן גם מידע נוסף כמו כתובת ה-IP של הרשת עצמה.

מרבית שרתי ה-DHCP אינם מבקשים הזדהות ושולחים מידע חזרה ללא אימות. לכן, ה-DHCP חושף את הרשת להתקפות זדוניות. יחסית קל לשלב התקן המתחזה לשרת DHCP שיגרום לשליחת מידע שגוי או ליעד לא מתאים. מצד שני, ה-DHCP מאפשר לשלב התקן המתנהל כלקוח DHCP שיחזור ויבקש כתובות IP עד ששרת ה-DHCP יחלק את כל מערך הכתובות שלו. דבר זה יגרום לכך שכל התקן נוסף המבקש חיבור לרשת יכשל.

DHCP הוא הרחבה של Pootstrap Protocol (BOOTP).